טיפול באומנות, המכונה גם טיפול בהבעה ויצירה  מאפשר להגיע לתכנים רגשיים קשים, באמצעות כלים השלכתים לאו דווקא מילולים.  הטיפול באומנות, שייך לתחום הפסיכותרפיה ומציע דרכים נוספות, לא מילוליות, לפגוש את העולם ולבטא את עצמנו בתוכו. זאת מאחר ועולם האומנות מאפשר לנו מקום בטוח לתרגול קשרים, מערכות יחסים וחוויות מעבר למילים ( "לעשות את" במקום "לדבר על").

הטיפול מתאים לכל אדם בכל גיל שמחפש אמצעים נוספים להגיע אל עצמו, מעבר לאמצעי המילולי ויש לו חיבור לאומנות מסוג כל שהוא (לאו דווקא ניסיון אומנותי).

תחום הטיפול באומנות, כולל בתוכו: טיפול באומנות חזותית, טיפול באמצעות בשולחן חול, ביבליותרפיה, תרפיה בתנועה ובמחול, במוזיקה ופסיכודרמה. 

תפקיד הטיפול באמנות (ככל טיפול רגשי), הוא סיוע בהתמודדות עם משברים, הפרעות ומצוקות נפשיות ויתרונו בכך שהוא מאפשר שילוב של הבעה מילולית והבעה אמנותית בתנועה, אמנות, ריקוד, מוזיקה וכדומה. בשל העיסוק ביצירה ועשייה, הטיפול באמנויות מתמקד לא פעם בכוחות האדם, ובפוטנציאל הקיים שבו.

הטיפול משתמש באמנויות כדי לחשוף ולהבין תהליכים נפשיים, ומספק סביבה שבה יכולים רגשות מודחקים ולא מודעים לעלות על פני השטח. 

הגישות הטיפוליות בטיפול באמנויות, דומות לאלו המקובלות בפסיכולוגיה, בשילוב הערך המוסף אותו מאפשר הטיפול באומנות:

•גישה הפסיכודינמית - המטפל בעיקר מאזין או צופה ביצירה, ומספק פרשנות, בדרך כלל באמצעות ניתוח של ההעברה: העתקת יחס רגשי מודחק שחש המטופל כלפי אדם משמעותי בעברו - אל המטפל, כראי להבנת היחסים והקשרים הבין אישיים של המטופל.

•גישה התנהגותית - המטפל ינחה תהליכי יצירה שמייצגים או ממחישים את ההתנהגות אותה רוכש המטופל. ניתוח העבר או סיבת ההפרעה נחשב תפל בעיצוב ההתנהגות בהווה.

•גישה התנהגותית - קוגניטיבית - מטרת הגישה היא שינוי האופן בו המטופל תופס את עצמו ואת העולם. המטפל מזהה את העיוותים הקוגניטיביים ודפוסי החשיבה הנוקשים האחראים לשימור הסימפטומים, ומציע סכימה אלטרנטיבית גמישה יותר.  

•גישה הומניסטית - בשיטה זו משדר המטפל למטופל יחס של קבלה מלאה והעדר שיפוט על התנהגותו, ומשקף את הנאמר בלי לפרש דבר.  

•גישה יונגיאנית - גישה הנותנת דגש לשימוש בסימבולים וארכיטיפים, הבנת משמעותם ופירושם.

•גישה פנומנולוגית - גישה זו מחפשת אחר תופעות העולות באמנות וחקירת המהות מאחוריהן.